הספירות הן עשרה כלים דרכם האור האלוקי מתגלה במציאות. המילה “בלימה” מלמדת על האיזון העדין שבין קיבול האור לבין צמצומו, כדי שיוכל להיכנס לכלי. כל ספירה מקבלת את אורה בצורה מדודה ומדויקת, לפי הכלי המוכן לה.

נעוץ סופן בתחלתן – מלכות, הספירה האחרונה, אינה נקודת סיום נפרדת, אלא מחוברת חזרה לכתר, ההתחלה. כך נוצר מחזור אינסופי: כל סוף הוא פתח להתחלה חדשה, וכל התחלה כבר כוללת בתוכה את תכליתה.

וכך גם בתהליך הריפוי – כל משבר, שנדמה כסוף, הוא למעשה שער לתחילתה של מדרגה חדשה בתודעה.

כשלהבת קשורה בגחלת – כשם שהשלהבת אינה נפרדת ממקורה אלא ניזונה ממנו ללא הרף, כך גם המציאות, על כל עולמותיה ונבראיה, מחוברת תמיד אל שורשה הרוחני.

זהו עקרון האור והכלי: הכלי אינו מתקיים מעצמו, אלא מכוח האור שבתוכו.

שאין להם קץ ואין להם תכלית – במבט עליון, המציאות הרוחנית אינה מוגבלת בזמן או במקום. כל מדרגה פותחת שער למדרגה גבוהה ממנה, בלא סוף.

בשורש העליון, לפני ירידת האור לכלים, אין חלוקה בין “טוב” ל”רע” כפי שאנו חווים בעולם הזה. שניהם חלק מאותה שלמות אלוקית, הפועלת כדי להביא את הכלי (האדם) לתיקונו