השנה החדשה מביאה איתה איפוס רוחני. עד יום הכיפורים נפתח לנו חלון נדיר שבו ניתן לשחרר את הלב מכל הכעסים, המשקעים והכאב שנשאו אותנו עד כה. לא במקרה התורה מצווה עלינו “לפני ה’ תטהרו” – לפני שאדם יכול לעמוד מול הבורא, עליו לטהר את ליבו מול חבריו.

לפי משנת הרב אשלג – הכלי והשפע

הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, מסביר שתכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו. האור האלוקי אינסופי ורוצה תמיד למלא אותנו. הבעיה אינה באור, אלא בכלי שלנו – ברצון. כלי מלא בכעסים, משקעים ואגו – הוא כלי סדוק שאינו יכול להכיל שפע.

כפי שמלמד בעל הסולם, כל יחסי אנוש הם בבחינת אימון רוחני ל”שוויון הצורה” עם הבורא. הבורא הוא נתינה טהורה, וככל שאנחנו מתאמנים בוויתור, בהכלה ובפיוס, אנחנו מתדמים אליו ומרחיבים את הכלי שלנו. זהו סוד “ואהבת לרעך כמוך” – לא סיסמה מוסרית, אלא מפתח קבלי ליכולת לקבל אור.

מדוע מתפייסים דווקא לפני יום הכיפורים?

יום הכיפורים הוא יום שבו נפתח צינור השפע הגדול ביותר בשנה. זהו “יום חתימת הכלים” – לא פחות. האור העליון יורד בעוצמה שאין כמותה, והכלי שלנו נדרש להיות פנוי, רחב, נקי.

פיוס, בקשת סליחה ומתן מחילה אינם רק מעשים מוסריים אלא פעולות אנרגטיות־רוחניות שמסירות “חציצות” בין הנשמה שלנו לאור.

אם נישאר נעולים על עלבונות וכעסים, חלק מהכלי נשאר סתום. זה כמו לנסות למלא כוס שיש בה לכלוך – המים יישפכו, אך לא ימלאו את הכוס.

צום שהוא שמחה

חז”ל אמרו: “לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים”. מדוע יום של צום נחשב יום טוב ושמח?

ביום זה האדם חווה התעלות – הוא מניח את הגוף בצד, את החומריות, את הרעשים של האגו, ומתחבר למהות הפנימית ביותר שלו – נשמה.

השמחה אינה למרות הצום, אלא דווקא בגללו: כאשר אנחנו מתנתקים מהגוף ומהאגו, נפתחת לנו חוויה של קרבה ישירה לבורא. זוהי שמחת ההזדככות.

החיבור לפורים 

בפורים אנחנו מתחפשים, כדי להזכיר לעצמנו את מסכות האגו שאנו עוטים על עצמנו כל השנה. ביום פורים עצמו, אנו שותים יין, נכנס יין יצא סוד, כדי להכיר את המסכות שלנו וללמוד להסיר אותן.

ביום הכיפורים, אנחנו מסירים את המסכות גם במימד הגופני כולו– אין אכילה, אין שתייה, אין התעסקות בעניניי העולם הזה. רק הנשמה מול יוצרה.

שני הימים האלה, שנראים שונים כל כך, הם למעשה תאומים רוחניים: בפורים – שמחת הגילוי מאחורי המסכה. ביום הכיפורים – שמחת האמת ללא מסכה כלל.

פיוס כשער לשפע

ביום הכיפורים, הבורא פותח לנו את השער הגדול ביותר לשפע רוחני וגשמי.

כדי לעבור בו, עלינו להניח את משאות העבר. זה הזמן להרים טלפון, לגשת לאדם שפגענו בו או שנפגענו ממנו, לפתוח את הלב, בכנות, ולחבר שוב את הנשמה.

פיוס איננו “סגירת חשבון” – הוא יצירת מקום חדש לאור.

ביום זה, כאשר נעמוד בתפילה, בצום, בהתנתקות מהחומר, נשמח בלב טהור – בידיעה שאנחנו כלי רחב, נקי ומוכן לקבל את השפע האלוקי. זו שמחה גדולה יותר מכל סעודה – שמחת הנשמה שחוזרת הביתה.

במים חיים אנו לומדים להכיר את חלקי האגו, את המסכות שלנו.

אני מלמד את המטופלים שלי להכיר את המסכות שלהם, את כפתורי הרגש, שברגע שמישהו לוחץ עליהם, אנחנו מאבדים שליטה ומגיבים ופוגעים.

חתימה טובה לחיים טובים לכולם! שנה טובה ומבורכת!