מאת: אופיר יוסף כהן תובל| מים חיים
הכנתי פה אוסף של מושגים בסיסיים שאני משתמש בהם בפוסטים בבלוג, כדי לאפשר לאנשים ללא רקע בלימוד הקבלה להתמצא. שאלות? בקשות? כיתבו לי בתגובות ואני אתייחס אליהן!
מושגים לפי סדר א-ב
א
- אנא בכח
הסבר מעמיק:
תפילה קדומה הבנויה משבע שורות, כנגד שבע ספירות התחתונות. כל שורה היא שלב בעלייה תודעתית: מן הצמצום, דרך טיהור הרצון, עד חיבור לשורש הנשמה. היא פועלת על האדם כ”מעלית רוחנית”: לא דרך הבנה שכלית, אלא דרך הפעלת שם מ״ב, שהוא האנרגיה הרוחנית של בריאת העולם.
כאשר האדם אומר “אנא בכח” בכוונה – הוא מחבר את תנועת הנשמה שלו למערכת ההשפעה האלוקית. זהו תיקון של הרצון לקבל והפיכתו לכלי מאוזן.
מקור: ספר הבהיר; כתבי האר״י, שער רוח הקודש:
“אין כח עליה אלא בשם מ״ב.”
- אור
הסבר מעמיק:
האור הוא רצונו הפשוט של הבורא לתת טוב. הוא אינו חומר, לא אנרגיה פיזית, ולא רגש – אלא כוונת הטוב האלוקית המחיה את הכול. האור אינו משתנה לעולם; כל השינויים הם רק בתודעה של המקבל.
כאשר מקובלים מדברים על “אור”, הם מתכוונים לשפע אלוקי בגוונים שונים: חכמה, אהבה, השפעה, וודאות, שמחה, חיים, השראה. האור עצמו תמיד טוב – האדם הוא זה שמגביל אותו לפי הכלי שבנה.
מקור: עץ חיים, שער א’:
“האור העליון הפשוט… ממלא כל המציאות.”
- אור פנימי
הסבר מעמיק:
זהו אור שכבר התיישב באדם כאיכות נפשית. הוא אינו רגע של הארה – אלא מדרגה שהפכה לחלק מהאישיות.
אור פנימי הוא כמו הבנה שהפכה לרגש ולמעשה: ביטחון, אהבה, כוונה, יציבות.
מקור: עץ חיים:
“אור פנימי המתלבש בכלים.”
- אור מקיף
הסבר מעמיק:
אור מקיף הוא האור שמחכה לאדם. הוא מייצג את הפוטנציאל הרוחני, את המדרגה הבאה, את מה שאתה מסוגל לקבל – אך עדיין אין לך כלי.
הוא מורגש כתשוקה, חיפוש, השראה, רצון להתקדם, משיכה למשהו גדול יותר.
מקור: תע”ס, חלק א’:
”אור מקיף הוא שראוי לו… אלא שעדיין אינו יכול להתלבש בו.”
- אורות וכלים
הסבר מעמיק:
הדואליות הבסיסית של המציאות:
• אור – רצון הבורא לתת
• כלי – רצון הנברא לקבל
כל תהליך בחיי האדם – רגשי, רוחני, נפשי – הוא אינטראקציה בין אור לכלי:
כאשר הכלי גדול מדי → כאוס;
כאשר הכלי קטן מדי → חוסר מילוי;
כאשר הכלי מותאם → חיות, התרגשות, משמעות.
מקור: פרדס רימונים:
“אין אור נאחז אלא בכלי.”
ב
- בחירה חופשית
הסבר מעמיק:
בקבלה הבחירה אינה בעולם המעשה אלא בתודעה: איזו כוונה תפעיל אותי?
הבחירה האמיתית היא בין שתי “נקודות מבט”:
• תודעת פחד (אגו, הישרדות, קליפה)
• תודעת אהבה (השפעה, אמונה, דבקות)
הבחירה מתחדשת בכל רגע – והיא הציר המרכזי שמרומם או מוריד את האדם.
מקור: רמח״ל, דרך ה’ א’:
“ותכלית האדם – בבחירתו.”
ג
- גבורה
הסבר מעמיק:
הכוח שמצמצם, ממקד, חותך, דורש. גבורה אינה “קושי”, אלא יכולת.
זו היכולת:
• לומר “עד כאן”
• להגדיר גבול
• להחזיק מסגרת
• לעמוד בפיתוי
• לקדש זמן
• לכוון רצון
גבורה היא החכמה של האור – לא להתפזר, לא להישפך, אלא להתגלות בעוצמה מדויקת.
מקור: זוהר תרומה:
“גבורה אתקרי אש אוכלה.”
- גימטריה / סוד האותיות
הסבר מעמיק:
האותיות הן לא סימנים גרפיים אלא צינורות של אנרגיה רוחנית.
הגימטריה מגלה קשרים מוסתרים בין מופעים של אותה אנרגיה באופנים שונים.
למשל:
אהבה = אחד = 13 → מצביע על מהות אחדותית.
מקור: ספר יצירה ב’:
“וברא עולמו באותיות.”
ד
- דבקות
הסבר מעמיק:
המצב שבו הרצון של האדם מתיישר עם רצון הבורא.
זה לא חוויה מיסטית רגעית, אלא מצב של יציבות נפשית עמוקה: אדם חי, פועל, חושב ומרגיש מתוך השפעה, אהבה והודיה.
ככל שאדם בונה כלי של נתינה – כך הדבקות מתרחבת.
מקור: דברים י’:
“ובו תדבקון.”
- דינים
הסבר מעמיק:
דין הוא אור שמתלבש בלי מספיק לבוש של חסד.
זהו מצב שבו האדם פוגש גבול, התנגדות, קושי – אך בפנימיותו זהו כוח המגדל אותו ומחזיר אותו לאיזון.
דין = כיוון, לא עונש.
מקור: זוהר פנחס:
“כל דינין – רחמי גניזי בהו.”
- דרך האמצע (קו אמצעי)
הסבר מעמיק:
המרחב שבו מתקיים האיזון המושלם בין שתי קצוות: חסד וגבורה.
בדרך האמצע האדם אינו נוטה להתפשטות חסרת גבול (חסד ללא צמצום) ולא לקשיחות יתר (גבורה ללא לב).
זהו האיזון הבוגר שבו הרצון לקבל מזוכך ונושא בתוכו כוונת השפעה.
מקור: תיקוני זוהר:
“עמודא דאמצעיתא – רחמי.”
ה
- השגחה פרטית
הסבר מעמיק:
ההכרה שכל פרט – אפילו המקרה הקטן ביותר – הוא חלק מרצף הנהגתי מדויק.
בדרגה זו האדם מבחין בכל המציאות כ“שפה אחת” של קשר אישי עם המקור.
אין “טובים” ו”רעים” – יש שיעורים ותנועות תיקון.
מקור: בעל הסולם, “השגחה פרטית”:
“אין מקרה בעולם כלל.”
- השבת הניצוצות
הסבר מעמיק:
כל דבר שלילי, כל כעס, פחד, מרירות, תלות או התמכרות – מכיל “ניצוץ קדושה” שאבד בשבירה.
תפקיד האדם הוא לא לברוח מהחוויה אלא להעלות אותה:
להאיר בה תודעה, לקבל ממנה מסר, להפוך אותה לחכמה.
מקור: הבעש”ט:
“כל מצווה – מלקטת ניצוצות.”
ו
- תיקון
“תיקון” הוא העיקרון המרכזי של כל חכמת הקבלה.
תיקון פירושו לא לתקן את המציאות החיצונית, אלא לתקן את הרצון לקבל כך שיהפוך לכלי הראוי לקבל אור בצורה מאוזנת, רוחנית ובוגרת.
התיקון הוא עבודת ההפנמה:
• הרצון לקבל לעצמו בלבד →
• הופך לרצון לקבל על מנת להשפיע →
• עד שמגיע לרצון להשפיע ממש.
כל רגש, כל מאבק, כל מערכת יחסים וכל כאב – נועדו לגלות שכבת רצון הדורשת תיקון.
תיקון הוא לא תהליך של “שיפור עצמי” אלא יצירת השוואת צורה בין האדם לאור:
הפיכת מה שהיה סתום ודחוס (דין) למשהו פתוח, זורם, מאיר (חסד).
תיקון = התאמה של האדם לאור.
זוהי העבודה העליונה של האדם בעולם:
לבנות כלי שמסוגל להחזיק אהבה אלוקית בלי להישבר ובלי לאבד את עצמו.
מקור:
בעל הסולם, מאמר השלום:
“תיקון העולם הוא תיקון טבע הקבלה להשפעה.”
וכן בתע”ס, פתיחה לחכמת הקבלה:
“תיקון הכלי הוא השוואת צורתו לאור.”
ז
- זיווג דהכאה
הסבר מעמיק:
הפעולה המרכזית של הנשמה:
כאשר מגיע אור אל הרצון לקבל – הכלי “מכה” בו, לא מתוך סירוב לקבל אלא מתוך הכרה:
“אני לא רוצה לקבל לעצמי – רק אם אוכל להשפיע דרכו.”
זוהי הגדרה של אדם רוחני: מי שחי מהשפעה, לא מצריכה.
מקור: תע”ס ח”א:
“מכה באור ומחזירו.”
ח
- חסד
הסבר מעמיק:
הרחבה, נתינה, לב פתוח.
חסד הוא תנועת הבורא במציאות – תמיד טוב, תמיד מרחיב.
גם כשהאדם חסום – החסד זורם, רק צריך לפנות את הכלי לקבלו.
מקור: מיכה ז’:
“כי חפץ חסד הוא.”
- חכמה–בינה–דעת (חב״ד)
הסבר מעמיק:
• חכמה – נקודת הבזק רוחני. רעיון שמגיע כמו אור.
• בינה – עיבוד, הבנת ההשלכות.
• דעת – חיבור לרגש ולחיים.
בכל שיעור שלך – אתה מפעיל חב״ד: רעיון → הבנה → הטמעה רגשית.
מקור: ספר יצירה; זוהר.
- חיצוניות ופנימיות
הסבר מעמיק:
פנימיות – מקום הכוונה והאמת;
חיצוניות – התלבשות, טכניקה, מעשה.
העבודה הרוחנית היא להעביר את מרכז הכובד מן החיצוני (מה יגידו, איך זה נראה) אל הפנימי (למה אני עושה זאת).
מקור: בעל הסולם, הקדמה לתע”ס.
ט
- טומאה
הסבר מעמיק:
טומאה היא מצב של ניתוק.
לא לכלוך, לא איסור – אלא “אטימה” להשראה.
כשאדם מתמלא באגו, פחד, תסכול, קינאה – הוא סגור.
כשהוא נפתח לאור – הוא נטהר.
מקור: זוהר תזריע:
“טומאה – לשון אטימות.”
- טבע הרצון (הרצון לקבל)
הסבר מעמיק:
החומר היחיד שנברא.
כל מה שקורה בעולם – חוויות, רגשות, מערכות יחסים – הוא וריאציות על תנועה אחת: רצון לקבל.
התיקון הוא לא להרוס את הרצון, אלא לזכך אותו.
מקור: בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר ל’:
“עצם חומר הבריאה – הרצון לקבל.”
י
יוד
הסבר מעמיק:
האות י׳ היא נקודה – התחלה של כל צורה, שורש לכל האותיות. בקבלה היא מסמלת את ספירת החכמה: הברק הראשון של האור, הרעיון הנקודתי לפני שהוא מתפשט.
היוד קטנה בגודל, אך כוללת בפוטנציאל את כל האינסוף – כמו ניצוץ קטן שממנו אפשר להצית מדורה עצומה.
לכן היא האות הפותחת את שם הוי׳, ומסמלת את הרגע הראשון שבו האור העליון “נוגע” בתודעת הנברא.
בנפש:
• יוד = רגע של תובנה
• לפני המילים, לפני ההסבר
• “אני יודע בפנים, אבל עוד לא ניסחתי”
מקור:
עץ חיים, שער א’ – חכמה כאור נקודתי; ספר יצירה – “עשר ספירות בלי מה… נוקבות ועומדות ברשימה אחת”.
יראה (קבלית)
הסבר מעמיק:
יראה בקבלה אינה פחד רגיל, אלא תחושת נוכחות מול משהו אינסופי.
חז״ל והמקובלים מבחינים בין:
• יראת העונש – פחד מאובדן, כאב, ענישה
• יראת הרוממות – רעד עדין מול גדלות אלוקית, שמולידה ענווה ואחריות
היראה הנמוכה (פחד) היא שלב הכרחי להתחלה, אבל המטרה היא להגיע ליראת רוממות – תחושה של:
“אני עומד מול נוכחות אין־סופית, ולכן חשוב לי מאוד איך אני חי, מדבר, חושב ואוהב.”
בקבלה:
• יראה = כלי
• אהבה = אור
בלי יראה – אין גבול, והאור “נשפך” ומתבזבז;
עם יראה – נבנה כלי עמוק שמסוגל להכיל אהבה רוחנית יציבה.
מקור:
רמח״ל, מסילת ישרים פרק כ״ד; זוהר, תרומה – “לית פולחנא אלא דחילו ורחימו”.
יסוד
הסבר מעמיק:
ספירת יסוד היא “צינור החיבור” בין כל המערכת העליונה לבין מלכות.
היא מייצגת:
• אמת פנימית
• ברית ושמירה
• טוהר בקשר
• יכולת להיות נאמן למהות גם בתוך החיים המעשיים
במילים אחרות: יסוד הוא המקום שבו אדם מחליט – האם הוא חי מתוך יצר רגעי, או מתוך נאמנות עמוקה לנשמה ולייעוד.
בנפש:
• יסוד = היכולת לחבר בין רעיון לבין מציאות
• בין אהבה לבין אחריות
• בין השראה לבין בחירות יומיומיות
יסוד הוא “כבל תקשורת” – אם הוא נקי, האור עובר בחופשיות; אם הוא סתום (שקר, שימוש במיניות או בקשר בצורה אגואיסטית, בגידה בעצמי) – הזרימה נעצרת ומופיעים חסימות רגשיות ורוחניות.
מקור:
עץ חיים; פרי עץ חיים, שער קריאת שמע; זוהר – “צדיק יסוד עולם”.
ייחוד (קוב״ה ושכינתיה)
הסבר מעמיק:
“ייחוד” הוא אחד המפתחות של הקבלה: המאמץ התודעתי לראות שהכול אחד – שכל הפרטים, האירועים, האנשים והכוחות – הם גילויים של מקור אחד.
הלשון הקלאסית:
“לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה” –
כלומר, לכוון שכל מעשה, תפילה או מצווה מחברים בין האור (קודשא בריך הוא) לבין הכלי, המציאות, הלב האנושי (שכינה).
בפועל:
ייחוד הוא לא משפט טכני אלא מצב תודעתי:
• אני מפסיק לראות את החיים כפסיפס מקרי
• ומתחיל לראות סיפור אחד, נוכחות אחת
• ואת עצמי כחלק פעיל בסיפור הזה
ב“מים חיים”: זה הבסיס להבנה שהעולם החיצוני משקף את הפנימי – ייחוד בין מה שקורה לי לבין מה שמתרחש בי.
מקור:
שער הכוונות להאר״י; נפש החיים שער ג’.
יצר טוב ויצר הרע
הסבר מעמיק:
בקבלה היצרים אינם “מלאכים קטנים” שיושבים על הכתף, אלא שתי מערכות הפעלה פנימיות:
• יצר הרע – הפעלה אגואיסטית של הרצון לקבל:
• אני במרכז, הכול בשבילי
• חיפוש הנאה מיידית
• תגובה אוטומטית לפחד, קנאה, כעס
• יצר טוב – הפעלה מתוקנת של אותו רצון עצמו:
• הרצון לקבל מתעדן ומוכן לשאת אור באחריות
• הנאה מנתינה, צמיחה, אמת, אהבה
שניהם משתמשים באותו “חומר גלם” – רצון לקבל.
ההבדל הוא בכיוון: אל עצמי בלבד – או דרך עצמי אל הזולת ואל המקור.
בקבלה רואים את היצר הרע גם ככוח הכרחי:
הוא יוצר התנגדות, דרכה האדם מגלה את בחירתו החופשית, את עומק רצונו ואת היכולת להפוך חושך לאור.
מקור:
ברכות לד; תניא, פרקים ט–י; בעל הסולם – מאמר “מהות הדת ומטרתה”.
כ
כוח
הסבר מעמיק:
בקבלה “כוח” איננו עוצמה פיזית או שליטה, אלא פוטנציאל רוחני סמוי.
זהו שורש של תנועה: הרצון שאינו ממומש עדיין, הניצוץ שמבקש לבוא לידי ביטוי.
כל כוח באדם – אהבה, גבורה, שמחה, יצירה, עמידה בניסיון – הוא ניצוץ אלוקי בצמצום.
כאשר האדם “מגלה את כוחו”, הוא אינו מייצר משהו חדש, אלא חושף מה שכבר טמון בו.
העבודה הרוחנית היא להעלות את הכוח משלב פוטנציאל → לשלב כלי → לשלב אור.
מקור:
ספר יצירה – “עשרים ושתים אותיות יסוד… חקקן… יצר בהן כל היצור וכל הנוצר.”
כוח המדמה
הסבר מעמיק:
זהו הכוח הנפשי המאפשר לדמות, לתאר, ליצור תמונות ותסריטים.
בקבלה כוח המדמה הוא חרב פיפיות:
• כשהוא מתוקן – הוא כלי נבואי, מאפשר השראה, דמיון בונה, עומק רגשי.
• כשהוא לא מתוקן – הוא מחולל פחדים, חרדות, בלבול, תאוות, דמיונות שווא.
המדמה הוא שער בין הנפש לשכל ובין הנפש לנשמה.
העבודה איתו היא מהותית ב“מים חיים”: להפוך דמיון מרסק לדמיון יוצר.
מקור:
הרמב״ם, מורה נבוכים חלק ב’; הזוהר – “במדמה תליא נבואה.”
כלי
הסבר מעמיק:
“כלי” הוא מושג־יסוד של כל הקבלה.
הכלי הוא הרצון לקבל – המבנה הפנימי שבו האור יכול לשכון.
כלי רוחני הוא לא דבר חומרי אלא תבנית תודעתית:
• אמונה
• כוונה
• יכולת הכלה
• יציבות רגשית
• פתיחות ואחריות
האור תמיד מלא ורוצה להשפיע;
ההתאמה של האדם לאור תלויה בכלי שבנה.
כשאין כלי – האור מאיר מבחוץ (אור מקיף), וכשיש כלי – האור הופך חי ופעיל בתוך האדם (אור פנימי).
מקור:
פרדס רימונים – “אין אור נאחז אלא בכלי.”
כלי קיבול
הסבר מעמיק:
זהו מונח המתאר את גודל היכולת להכיל אור, רגש, חוויה או משמעות.
כלי קיבול גדול = לב רחב, סבלנות, חכמה, עומק.
כלי קיבול קטן = קושי להכיל רגש, עומס, פחד, צמצום.
בקבלה – אין “טוב” או “רע”, יש התפתחות:
הכלים מתרחבים ככל שאדם מתמודד עם דינים, משברים ורגשות עמוקים בצורה מודעת.
מקור:
תלמוד עשר הספירות – “התרחבות הכלים.”
כניעה (במובן הקבלי)
הסבר מעמיק:
כניעה היא לא ויתור ולא חולשה – אלא פתיחת הלב לאמת.
זהו שלב ראשון ברצף: כניעה → הבדלה → המתקה.
כניעה היא הרגע שבו האדם מפסיק ללכת נגד המציאות, מפסיק להילחם בעצמו, ומסיר התנגדויות.
כשיש כניעה – הנשמה מתחילה לדבר.
זהו המפתח ל”לב נשבר”, לאמונה, ולמיסוס הגאווה שמסתירה את האור.
מקור:
כתבי הבעש״ט – “הכנעה, הבדלה, המתקה.”
כפרה
הסבר מעמיק:
כפרה בקבלה אינה מחיקה של העבר, אלא טרנספורמציה של אנרגיה.
המעשה הלא מתוקן הופך לדלק רוחני:
הכאב הופך לחמלה, הטעות הופכת ללב פתוח, החושך הופך לידיעה.
בעל הסולם מסביר שבתשובה מאהבה – אפילו הזדונות נעשים זכויות, כי הם אלו שפתחו את פתח הלב.
כפרה = חזרת האור למקורו דרך מודעות חדשה.
לא סילוק, אלא זיכוך.
מקור:
זוהר אחרי מות; בעל הסולם – מאמר ה”ערבות”.
כתר
הסבר מעמיק:
כתר הוא השורש העליון של כל הספירות – “רצון הבורא לתת”.
הוא מעל כל תפיסה, מעל שכל, מעל רגש.
כתר כולל שתי בחינות:
• עתיק יומין – רצון אינסופי, אהבה מוחלטת
• אריך אנפין – תודעת סבלנות, אריכות אף, מרחב לריפוי
בנפש:
כתר הוא המקום שממנו מגיעה השראה, אמונה, שקט עמוק, ידיעה פנימית שאין לה מילים.
זהו “רצון הרצונות” – המקום הפנימי ביותר שמפעיל את האדם.
מקור:
עץ חיים; פרי עץ חיים; שער הכוונות.
כבוד (קבלי)
הסבר מעמיק:
כבוד אינו צורך באישור או הערכה – אלא היכולת לזהות את האלוקות שבכל פרט.
“מלוא כל הארץ כבודו” – הכבוד הוא ההופעה, ההתגלות, הנוכחות.
אצל האדם:
כבוד = מודעות לכך שיש בי נשמה.
כשאדם חי בלי כבוד – הוא חי בלי קשר לניצוץ.
כשיש כבוד אמיתי – הוא מתנהל מתוך יראת רוממות, הכרת הטוב וענווה.
מקור:
ישעיהו ו’ – “מלא כל הארץ כבודו”; זוהר ויקהל.
כוח החיות (או: חיות)
הסבר מעמיק:
חיות היא האור הפנימי שמחיה את האדם בכל רגע.
היא מופיעה כהשראה, שמחה, התלהבות, אנרגיה של חיים.
כאשר החיות “נופלת” – האדם מרגיש כבדות, עייפות, עומס, דכדוך.
הקבלה מלמדת:
חיות תמיד קיימת;
הבעיה אינה בחיות אלא בחסימה שבכלי.
בנפש:
לחזור לחיות = להסיר קליפות, פחדים, כעסים – ולתת לאור לנבוע מחדש.
מקור:
ליקוטי מוהר״ן; פרי צדיק; כתבי האר״י.
ל
לב נשבר
הסבר מעמיק:
“לב נשבר” אינו לב שבור – אלא לב פתוח.
זהו מצב שבו האדם מפסיק להתנגד לאור.
הקשיחות נמסה, האגו מתרכך, הציפיות נופלות, ומתגלה מצב טהור שבו הנשמה יכולה “להיכנס” לתוך החוויה.
במובן הקבלי: לב נשבר הוא כלי שעבר זיכוך. שבירת הגאווה יוצרת מרחב חדש לקבלת אור.
לב נשבר הוא “כלי מוכן”: ללא מסכות, ללא התנגדות, ללא חשבונאות.
מקור:
תהלים נ״א:
“לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.”
לבושי הנפש
הסבר מעמיק:
מחשבה, דיבור ומעשה – הם לבושים שבהם הנשמה מתבטאת בעולם.
הם אינם “פחות” רוחניים מהנשמה עצמה; הם הכלים שבאמצעותם האדם מממש את האור בחיים.
עבודת התיקון בקבלה עוסקת בלבושים:
• מחשבות – טיהור התודעה
• דיבור – כוח הבריאה הפועל דרך המילים
• מעשה – התגשמות אור בנמצא
תיקון בלבושים = החזרת השליטה לנשמה.
מקור:
תניא, פרק ד’:
“שלושה לבושים לנפש: מחשבה, דיבור ומעשה.”
מ
- מסך
הסבר מעמיק:
המסך הוא הכוח הפנימי של האדם לומר:
“אני לא מקבל את האור בשביל עצמי – רק אם אוכל להשפיע דרכו.”
זהו הכוח הרוחני החזק ביותר שיש לאדם.
המסך הוא היכולת:
• לעכב תגובה אוטומטית
• לוותר על תענוג מיידי
• לבחור בכוונה גבוהה
• להפוך רצון לקבל לרצון קשוב
בפנימיות – המסך הוא הבגרות הרוחנית.
מקור:
תלמוד עשר הספירות, חלק א׳:
“המסך מעכב על התפשטות האור… ומחזירו.”
- מעשה בראשית (במובן הקבלי)
הסבר מעמיק:
לא סיפור היסטורי, אלא מפת מבנה הנפש.
“בראשית” הוא תיאור תהליך: איך אור אינסופי מתלבש בכלים ויוצר תודעה אנושית.
כל יום בבריאה מקביל לתנועה רוחנית בנפש: הבחנה, צמצום, חסד, גבורה, איזון, תיקון, מנוחה.
מקור:
הרמב”ם, הלכות יסודי התורה ב’:
“מעשה בראשית – חכמה עמוקה.”
- מוחין דקטנות
הסבר מעמיק:
מצב שבו הכלים קטנים ולכן האדם חווה את המציאות בצמצום:
• רגשיות יתר
• פגיעות
• חוסר וודאות
• צורך חזק לאישור
• פחדים
זו לא תקלה – זה שלב התפתחותי חיוני.
ללא קטנות – אין גדלות.
קטנות = ילדות רוחנית, הכנה לכלי גדול יותר.
מקור:
עץ חיים, שער המוחין.
- מוחין דגדלות
הסבר מעמיק:
מצב יציב שבו התודעה רחבה, רגועה ובהירה:
• יציבות רגשית
• הרחבת הדעת
• ראיית הטוב
• יכולת הכלה
• חיבור לייעוד
זהו “האדם המתוקן” – מי שהאור כבר שוכן בכליו.
מקור:
עץ חיים – “גדלות המוחין”.
- מלכות
הסבר מעמיק:
הספירה המייצגת את הרצון לקבל בשלמותו – המקום שבו האור מתממש.
מלכות היא גם היכולת לקבל באחריות: לשאת חיים, בריאות, זוגיות, שפע, יצירה.
בנפש – מלכות היא האזור שמרגיש, שחווה את המציאות.
מקור:
פרי עץ חיים – “מלכות אין לה מעצמה כלום אלא מה שמקבלת.”
- ממוצע מחבר (קו אמצעי)
הסבר מעמיק:
זהו העיקרון שמחזיק את כל קו המחשבה של מים חיים:
מיזוג של חסד וגבורה ל”כוח שלישי” – רחמים.
זהו מצב שבו האדם לא נמשך לפזרנות (חסד) ולא לקשיחות (גבורה), אלא פועל בדיוק, בהקשבה ובחיבור.
מקור:
תיקוני זוהר – “עמודא דאמצעיתא.”
נ
- נקודה שבלב
הסבר מעמיק:
זה הרגע שבו אדם מרגיש בפנים “יש משהו גבוה יותר”.
זוהי התעוררות הנשמה – שורש הנשמה קורא לאדם לחזור לעצמו.
הנקודה שבלב היא ניצוץ אלוקי שמלווה את האדם מאז לידתו ומחכה להתעורר.
מקור:
בעל הסולם, הקדמה לתע”ס.
- נפש–רוח–נשמה
הסבר מעמיק:
שלושה רבדים של התודעה:
• נפש – מה שמרגיש
• רוח – מה שמניע, רגש ומוסר
• נשמה – מה שמבין, רואה, מתבונן
העבודה הרוחנית היא עלייה הדרגתית מרגש גולמי (נפש) אל כוונה גבוהה (נשמה).
מקור:
זוהר, בראשית.
- ניצוצות קדושה
הסבר מעמיק:
כל חוויה כואבת מכילה בתוכה אור סגור.
הניצוץ הוא “שיעור” שנחבא בתוך כאב.
כשהאדם מגיב לתחושה קיצונית מתוך מודעות – הוא משחרר את האור שבתוכה.
מקור:
כתבי הבעש”ט.
ס
- סוד האותיות
הסבר מעמיק:
האותיות הן כוחות רוחניים שמלבישים את האור.
כל אות היא “מרכבת אנרגיה”: צורה, מספר, משמעות, תנועה.
העבודה עם אותיות (כמו בקידוש, תפילה, צירופים) היא עבודת עיצוב התודעה.
מקור:
ספר יצירה.
ע
- עולם התוהו
הסבר מעמיק:
תודעה של אור רב מדי בכלים קטנים.
במציאות הרגשית זה מתבטא כ:
• דרמות
• התפרצויות
• כעס
• התמכרות
• אהבה סוערת ללא יציבות
תוהו הוא לא תקלה – הוא השלב הראשון של הבריאה.
מקור:
עץ חיים, שער השבירה.
- עולם התיקון
הסבר מעמיק:
מצב שבו הרצון בנוי, מסודר, מאוזן ובעל מסך.
בעולם התיקון האדם חי בצורה רגועה, חכמה ויציבה.
הוא יודע להכיל אור בצורה נכונה.
מקור:
הרמ”ק, פרדס רימונים.
- עיגולים ויושר
הסבר מעמיק:
שני סוגי הארה:
• עיגולים – אור כללי, שווה לכולם
• יושר – אור מדורג שמתלבש לפי הכלים
בפועל:
עיגולים = טבע, גורל, השפעה כללית
יושר = אישיות, בחירה, תיקון
מקור:
עץ חיים, שער ג’.
- עליית מ”ן
הסבר מעמיק:
העלאת הרצון האמיתי.
אין שינוי למעלה – הכול שינוי בתוכי:
כשאני מרגיש חסר אמיתי ומבקש תיקון, אני “מעלה מ”ן”.
זה מפעיל מלמעלה “מ”ד” – אור שמגיע כמענה.
מקור:
זוהר – “אתערותא דלתתא.”
פ
- פחד (קבלי)
הסבר מעמיק:
פחד הוא אור שלא התקבל נכון.
זהו כלי קטן מול אור גדול.
פחד הוא אנרגיית חיים גולמית.
כשהאדם לומד להכיל אותה – היא הופכת לאומץ ולאכפתיות.
מקור:
ליקוטי מוהר”ן, תורה ס”ד.
- פרצופים
הסבר מעמיק:
מבנים מורכבים של אורות וכלים, כמו “אישיות רוחנית” מלאה.
אבא, אמא, ז”א, נוקבא – הם לא דמויות אלא תנועות בנפש:
חכמה, בינה, רגש, ביטוי.
מקור:
תע”ס.
צ
- צמצום
הסבר מעמיק:
הפעולה הראשונה של הבריאה: האור סילק עצמו כדי לאפשר מרחב לתודעה אנושית.
זהו דפוס שנמצא גם אצל האדם:
רק כשהוא מצמצם את עצמו – יכול להיווצר קשר אמיתי עם הזולת ועם הבורא.
מקור:
עץ חיים שער א’.
- צירופי שמות
הסבר מעמיק:
שמות הקודש אינם “מילים”, אלא מערכות אנרגטיות.
צירוף אותיות הוא יצירת “תדר נפשי” מסוים:
רפואה, שמירה, השראה, טהרה.
הם עובדים על התודעה – לא על המציאות החיצונית.
מקור:
שער הכוונות; ספר יצירה.
ק
- קדושה
הסבר מעמיק:
קדושה היא איכות, לא מעמד.
מצב שבו הרצון פועל מתוך השפעה, אהבה והקשבה לאור.
קדושה היא היכולת להחזיק את החיים מתוך נקודת מבט של נשמה:
לא מה אני לוקח – אלא מה אני מוסיף לעולם.
הקדושה אינה ניתוק מהחיים אלא הענקת משמעות פנימית לכל דבר גשמי: אכילה, דיבור, קשר, עבודה, נשימה.
במובן הקבלי, קדושה היא “השוואת צורה” – פעולה בהרמוניה עם צורת האור.
מקור:
ויקרא י”ט:
“קדושים תהיו – כי קדוש אני.”
- קליפה
הסבר מעמיק:
הקליפה היא מעטפת שמסתירה את האור – לא אויב, אלא מערכת חינוכית.
במקום שבו יש קליפה, יש גם אור גדול שמבקש לצאת.
הקליפה מופיעה כאגו, פחד, תסכול, התמכרות או קשיחות.
תפקידה הוא להראות לנו את המקומות שבהם הכלים שלנו עדיין לא בנויים.
כאשר האדם מגיב בהכרה, ולא באופן אוטומטי – הקליפה נשברת והניצוץ משתחרר.
מקור:
זוהר, בראשית:
“אתגליא נהורא מתוך חשוכא.”
ר
- רצוא ושוב
הסבר מעמיק:
תנועת חיים בסיסית של הנשמה.
“רצוא” – התעלות, השראה, התרגשות, חיפוש.
“שוב” – יציבות, נחיתה, הטמעה, התיישבות.
העומק:
אדם שחי רק “רצוא” – נשרף;
אדם שחי רק “שוב” – קמל.
רק השילוב יוצר חיים – כמו הדופק של הלב.
מקור:
יחזקאל א’, פסוק י”ד:
“הַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב.”
- רצון לקבל
הסבר מעמיק:
זהו “החומר היחיד” שהבורא ברא.
כל רגשות האדם, דחפיו, חלומותיו וצרכיו – הם ביטויים שונים של רצון לקבל.
בקבלה הרצון לקבל אינו חיסרון – אלא מנוע החיים.
הרע אינו הרצון, אלא האופן האגואיסטי שבו הוא מופעל.
תיקון הוא לא ביטול הרצון, אלא הפיכתו לרצון שמסוגל להכיל אור באחריות ובאהבה.
מקור:
בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, סעיף ל’:
“עצם חומר הבריאה – הרצון לקבל.”
ש
- שורש וענף
הסבר מעמיק:
עיקרון היסוד של הקבלה:
כל דבר בעולם הזה (ענף) נובע משורש רוחני עליון.
לכן אין מקריות ואין “סתם”.
במפגש עם כל אדם, תופעה, רגש או אירוע – על האדם לחפש את השרש הרוחני, לא את הצורה החיצונית.
הבנת הענף מתוך השורש מאפשרת לראות את המציאות בעיניים בהירות.
מקור:
בעל הסולם, מאמר מתן תורה.
- שם הוי׳ (י–ה–ו–ה)
הסבר מעמיק:
השם המופיע בכל הבריאה, מייצג את ארבע מדרגות הופעת האור:
י’ – נקודה של חכמה
ה’ – התפשטות בינה
ו’ – שש מידות (רגש)
ה’ – מלכות (מימוש בעולם)
השימוש בשם אינו טכני – זהו מבנה של תודעה.
אדם החי “בשם הוי’” חי בתנועה של חכמה–בינה–רגש–מעשה בהלימה.
מקור:
עץ חיים; שער הכוונות האר”י.
ת
- תיקון העולמות
הסבר מעמיק:
מושג יסוד בתורת האר”י:
העולמות נשברו (תוהו), ולכן נדרש תיקון (תיקון).
אך התיקון אינו פעולה במציאות החיצונית – אלא בנפש.
כאשר אדם מתקן את רצונו – כל העולמות מתעלים עמו.
האדם הוא “מיקרוקוסמוס” של הבריאה כולה.
מקור:
עץ חיים, שער השבירה ושער התיקון.
- תיקון מידות
הסבר מעמיק:
העבודה הפנימית שבה האדם מסדיר את הכוחות שבתוכו:
• חסד לא מתפרץ
• גבורה לא מחניקה
• נצח בלי אגרסיות
• הוד בלי חולשה
• יסוד של אמת
• מלכות של ענווה
כל מידה היא כלי; תיקון המידות = תיקון הכלים.
מקור:
מסילת ישרים; ליקוטי מוהר”ן; כתבי החסידות.
- תוהו ותיקון (זוג מושגים)
הסבר מעמיק:
תוהו = עוצמה בלי כלי.
תיקון = כלי עם מסך שמכיל אור.
תוהו מופיע באדם בצורות של:
כעס פתאומי, סערת רגשות, רצון לקבל מיידי, התמכרות.
תיקון מופיע כבגרות: רגש מאוזן, יכולת הכלה, רכות, יציבות.
מקור:
עץ חיים, שער הנקודים (תוהו), שער התיקונים.
- תפיסת המציאות הקבלית
הסבר מעמיק:
הקבלה מלמדת שהעולם אינו “קורה לי” אלא “מתגלה בי”.
המציאות היא מראה של הכלים הפנימיים שלי.
כאשר אני מתקן – העולם מתבהר.
כאשר אני מתקשה – המציאות מסתבכת.
זהו עקרון יסוד בשיטת מים חיים:
העולם החיצוני משקף את העולם הפנימי.
מקור:
בעל הסולם, הקדמה לתע”ס, אות קנ”ה:
“המקבל – הוא הנמדד.”
- תפילה (קבלית)
הסבר מעמיק:
תפילה אינה בקשה חיצונית – אלא כוונון פנימי של הרצון.
העומק:
האדם אינו מבקש מן הבורא שישנה את המציאות,
אלא מבקש שהאור יתקן את הכלי שלו.
תפילה = עבודה פנימית של הלב.
מקור:
רש”ש, שער הכוונות:
“העיקר הוא הכוונה.”
- תפארת
הסבר מעמיק:
תפארת היא היופי האלוקי שבאיזון.
היא מייצגת רחמים – חיבור של חסד (אהבה) וגבורה (דיוק) למערכת אחת שמכילה גם אמת וגם רכות.
בנפש: תפארת היא יכולת לראות את המציאות בדרך שלא שוברת ולא מבליעה, אלא מאזנת ומכוונת.
מקור:
פרי עץ חיים, שער התפילה:
“תפארת – רחמים.”
בלוג מים חיים לנפש צמאה 