מאת: אופיר יוסף כהן תובל| מים חיים
י״ג מידות הרחמים אינן רק פסוק בתורה
ואינן רק נוסח בתפילה.
הן האופן שבו הקב״ה מנהיג עולם שיש בו שבר,
ומלווה אדם שיש בו חולשה.
זו אינה הנהגה של ויתור,
אלא הנהגה של עומק.
לא מחיקה של הדין,
אלא הכלתו בתוך רחמים.
הדין שואל: מה היה צריך להיות.
הרחמים שואלים: מה אפשר לבנות מכאן.
חז״ל אמרו:
“ה׳ ה׳ — קודם שיחטא האדם, ה׳ לאחר שיחטא ויעשה תשובה”.
ובפנימיות הדברים טמון יסוד גדול:
השם שמאיר על האדם בשעת הצלחה,
הוא אותו שם שנמצא עמו גם בשעת חולשה.
לא הקשר השתנה —
רק הכלי.
האדם אינו מאבד את ערכו
כאשר מצבו משתנה.
י״ג מידות הרחמים מלמדות אותנו
שהחיים אינם נמדדים רק בתוצאה,
אלא בתהליך.
לא רק במה שהושג,
אלא בכיוון, ברצון, ובהליכה.
יש עיכובים שאינם מניעה,
אלא שמירה.
יש נפילות שאינן כישלון,
אלא התחלה עמוקה יותר.
רחמים הם היכולת של המציאות
להחזיק מורכבות
מבלי להישבר ממנה.
מי שחי רק בדין פנימי
שופט את עצמו ללא הרף,
נבהל מטעות,
ונחנק מהחובה להצליח.
ומי שלומד לחיות במידות הרחמים
יודע לתת זמן,
לכבד תהליך,
ולראות גם בשבר
חומר גלם לתיקון.
זו אינה הקלה בדרישות —
זו התאמה לאופן שבו הבורא עצמו מנהיג את האדם
ולכן י״ג מידות הרחמים אינן שייכות רק לתפילה,
אלא לבית,
לזוגיות,
להורות,
ולמפגש של אדם עם עצמו.
כל פעם שאדם נותן זמן במקום לחץ,
הבנה במקום שיפוט,
והקשבה במקום האשמה
הוא חי בתוך מידות הרחמים
וזו אולי הבשורה הגדולה של פנימיות התורה:
העולם אינו מתנהל רק על פי דין,
אלא על פי רחמים עמוקים,
לסיום תפילה ובקשה אחת:
ריבונו של עולם,
פתח לנו שערי רחמים,
לא רק שנדע לומר אותם בשפתיים,
אלא שנזכה לחיות אותם בחיינו.
ללמוד לראות את דרכיך
גם במקומות שבהם לא הבנו,
גם ברגעים שבהם נפלנו,
וגם בזמנים שבהם הדרך התארכה.
בלוג מים חיים לנפש צמאה 