מאת: אופיר יוסף כהן תובל | מים חיים

פורים איננו חג של תחפושות – הוא חג של זהות. זהו היום שבו מתגלה שהעולם כולו הוא מסוה, ושמאחורי המסכה מסתתרת נשמה המבקשת להתגלות. מגילת אסתר מלמדת אותנו שהשם המפורש איננו כתוב, אך ההשגחה פועלת בכל פרט. הזוהר קובע: “לית אתר פנוי מיניה” – אין מקום פנוי ממנו. ההסתר איננו היעדר, אלא אופן הופעה. כאשר האור גדול מדי, הוא מתלבש.

ב”מגלה עמוקות” נאמר: “גלגל הוא סוד מסוה”  . מסוה הוא כיסוי, אך בתוך המילה טמון הסוד: האותיות החיצוניות מ״ה – אדם; והפנימיות ס״ו – 66, גלגל. הגלגל נכנס בתוך מ״ה. האדם הוא נשמה בלבוש, והלבוש הוא חלק מהתיקון. האר״י בשער הגלגולים מלמד שהנשמה חוזרת שוב ושוב עד שתשלים את תיקונה. לא עונש – אלא חסד. המציאות עצמה היא הזדמנות נוספת להיות נאמן יותר לאור שבתוכי.

אם כך, פורים הוא היום שבו אנו מודים באמת: אנחנו מחופשים כל השנה. האגו בונה מסכות כדי לשרוד. הוא יוצר דימוי של חזק, חכם, מצליח, קורבן או צדיק – לפי מה שנדרש כדי לקבל אהבה או להימנע מכאב. המסכה נולדה מתוך פצע. היא הייתה הכרחית. אך בשלב מסוים היא מפסיקה לשרת את הנשמה ומתחילה להסתיר אותה. פורים איננו קריאה להרוס את ההגנות, אלא לבדוק בעדינות: איזו מסכה כבר איננה נחוצה? היכן אני מתאמץ להיראות במקום להיות?

האר״י מבאר שמבנה האדם מורכב מחמישה רבדים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. רוב בני האדם פועלים בעיקר במדרגת נפש דעשיה – במלכות של עולם העשיה – המקום שבו הקליפות נאחזות. העבודה היא לעלות לכתר דעשיה, למקום שבו האחיזה מתרופפת. תיקון הנפש הוא תיקון המעשים והתאוות; תיקון הרוח הוא תיקון המידות; תיקון הנשמה הוא תיקון הדעת. כל עלייה כזו מחייבת מעין “מוות” למדרגה הקודמת. רבי אברהם אבולעפיה רמז: “תמות” בגימטריה “תחיה תחיה” – כל סיום הוא התחלה מחודשת.

פורים נוגע בדיוק בנקודה הזו.

שמח הוא ש־מח: האות ש׳ רומזת לשלושת הקווים – חסד, גבורה ותפארת – וכאשר הם מתאזנים בתוך המח, מתגלה דעת מתוקנת. שמחה איננה בריחה מן המציאות, אלא איחוד פנימי. הבני יששכר מלמד ש”נכנס יין יצא סוד” – היין מגלה פנימיות הדעת. כאשר הדעת מתוקנת, אין צורך במסכה; האדם יכול להיות פשוט, אמיתי.

גם מצוות מחצית השקל מאירות עומק זה. לא שקל שלם – אלא חצי. האדם הפרטי הוא חצי דעה; השלמות נמצאת בכלל. “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד” טען המן, והפירוד הוא שורש הדין. מחצית השקל מחברת את היחיד אל הכלל, את המלכות אל העליונים, וממתיקה דינים דרך נתינה. לפי מים חיים, האגו רוצה שלמות עצמאית; הנשמה יודעת שהיא חלק מגוף אחד. כאשר אני מכיר שאני חצי – אני נפתח לשפע.

משלוח מנות ומתנות לאביונים מעמיקים את התנועה הזו. הנתינה שוברת את מרכזיות ה”אני” ומחברת אותי לנשמות אחרות. הבעל שם טוב לימד שהעולם מדבר אל האדם בכל פרט, וכל קושי הוא קריאה לתיקון פנימי. אם כך, גם מערכות היחסים שלי הן מראה. ילדיי, בן זוגי, המציאות סביבי – אינם מקריות; הם חלק מגלגל התיקון.

השאלה איננה “למה זה קורה לי”, אלא “מה זה מגלה עלי”.

בברכת “משיב הרוח ומוריד הגשם” אנו מזכירים חמש פעמים תחיית המתים. הרוח והגשם יחדיו הם חיבור של רוחניות וגשמיות, של נשמה וגוף. כל לידה היא תחייה מחודשת; כל הזדמנות היא גלגול קטן. התיקון האמיתי איננו לעזוב את העולם, אלא להכניס בו אור. להפוך כתנות עור לכתנות אור.

התבוננות לפורים ברוח מים חיים מזמינה אותי לשאול:

מי אני בלי המסכה?

מה בי הוא פחד, ומה בי הוא אמת?

היכן אני מוכן לוותר על הצורך להיראות מושלם ולהסכים להיות פגיע?

האם אני יכול להאמין שהאור שבתוכי מספיק, גם ללא ההגנות?

פורים הוא יום של אומץ – להסיר שכבה אחת, לגלות קול פנימי, להיות נאמן לנקודת היחידה שבתוכי, אותה נקודת דבקות שאינה תלויה בדימוי.

כאשר אדם מסיר מסכה אחת, גם ההסתר העליון מתמעט. כאשר הוא בוחר באחדות במקום בפירוד, בדעת במקום בבלבול, בנתינה במקום באחיזה – הגלגל מתמתק. פורים מלמד שהגורל איננו עיוור; הוא הזמנה.

ההסתר איננו סוף הסיפור; הוא מסך שמחכה שנרים אותו. וכשאנחנו מעזים להיות נאמנים לנשמה, מתגלה המלכות – לא רק במגילה, אלא בחיים עצמם.

אהבתם ❤️ שתפו כדי שגם אחרים יוכלו לקרוא: 

יוטיוב: https://youtube.com/@maim_hayim?si=Ie8mzxFaSTm02DFl

בלוג : https://maim-hayim.com

קליניקה: https://www.maim-hayim.co.il

ספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/5bUhn0M0K4WlN6Y4Or7473

פייסבוק: https://www.facebook.com/share/17wgEYDv8y/?mibextid=wwXIfr