מאת: אופיר יוסף כהן תובל | נתיב מים חיים|

משה רבינו מייצג בתורת הקבלה את בחינת הדעת המחוברת לאור העליון. האר״י מסביר פעמים רבות שמשה הוא שורש הדעת של כלל ישראל, הכוח שמסוגל לחבר בין האור האלוקי לבין המציאות האנושית. 

הדעת הזאת איננה רק ידע שכלי, אלא מצב של בהירות פנימית: ידיעה שהחיים אינם מקריים, שיש תכלית, ושגם הקשיים הם חלק מתהליך של תיקון וצמיחה.

כאשר קול משה פועל בתוכנו, האדם רואה את המציאות בפרספקטיבה רחבה יותר. הוא מסוגל לראות את הטוב שכבר קיים, להכיר בשפע שכבר נמצא בחייו, ולהבין שגם אתגרים אינם עדות לכישלון אלא קריאה להתפתחות. זהו קול שמביא אמון, יציבות ושמחה פנימית.

קול הספק והתלונה

מנגד, הקבלה מדברת על כוח אחר שנכנס לתוך מחנה ישראל – הערב רב. הזוהר מתאר אותם כמי שמעוררים תלונות, ספקות ומחלוקות. מבחינה נפשית, הם מסמלים את אותה נטייה פנימית שמכוונת את תשומת הלב תמיד אל החסר.

זהו הקול שמסתכל על המציאות ושואל:

מה חסר? מה לא עובד? מי אשם?

גם כאשר יש הצלחה, הוא מחפש את הפגם. גם כאשר יש ברכה, הוא מתמקד רק במה שעדיין לא בסדר. במונחים פסיכולוגיים אפשר לומר שזהו מנגנון שמכוון את המודעות אל האיום או החסר – מנגנון שהיה אולי מועיל להישרדות, אך כאשר הוא משתלט על התודעה הוא יוצר חוויית חיים של חוסר ואכזבה תמידיים.

המאבק הפנימי

כאשר קוראים את סיפורי המדבר מתוך נקודת מבט זו, מתגלה תבנית חוזרת:

יש נס גדול – יציאת מצרים.

מיד מופיעה תלונה: “למה הוצאת אותנו ממצרים?”

יש קריעת ים סוף.

מיד אחריה פחד ותלונה.

יש מן מהשמיים.

מיד עולה געגוע לאוכל של מצרים.

כלומר, גם כאשר האור כבר נמצא – הקול הפנימי של הספק ממשיך לחפש את החושך.

הזוהר רומז שהמאבק הזה איננו רק בין קבוצות של אנשים אלא בין מצבי תודעה. בתוך כל אדם מתקיים אותו דיאלוג פנימי: קול אחד שמאמין בתהליך ובטוב, וקול אחר שמטיל ספק ומפרש את המציאות דרך חוסר.

למה המוח נמשך לחסר

הדבר מעניין גם מבחינה פסיכולוגית. המוח האנושי נוטה באופן טבעי להבחין בבעיות ובסכנות יותר מאשר בטוב. זו הטיה ידועה שמכוונת אותנו לשרוד. אך כאשר אותה נטייה אינה מאוזנת על ידי מודעות, היא הופכת להרגל תודעתי שבו האדם רואה את העולם רק דרך עדשה של ביקורת ותלונה.

במונחים רוחניים, זהו הרגע שבו בחינת ערב רב משתלטת על התודעה.

עבודת התיקון

העבודה הרוחנית אינה לדכא את הקול הביקורתי לחלוטין – לפעמים הוא מביא תובנה או תיקון – אלא להחזיר את ההנהגה אל בחינת משה. כלומר, לאפשר לקול של האמון, הראייה הרחבה והכרת הטוב להיות המוביל.

המקובלים מתארים זאת כתהליך של בירור הדעת: האדם לומד לזהות את המחשבות שעולות בתוכו ולשאול מי מדבר כרגע – קול האמון או קול הספק.

כאשר מתרגלים לעצור לרגע ולראות גם את הטוב שכבר קיים, מתרחשת תנועה פנימית חשובה. התודעה יוצאת מההרגל של תלונה ומתחילה לפעול מתוך הכרה בשפע. זהו שינוי עדין אך עמוק, מפני שהוא משנה את נקודת המבט שממנה האדם חווה את חייו.

לראות את האור שכבר נמצא

אחד הדברים המעניינים בסיפורי המדבר הוא שהשפע היה נוכח כל הזמן:

המן ירד יום־יום, ענני הכבוד הגנו על העם, ומים יצאו מן הסלע. אבל כאשר התודעה ממוקדת בחסר, אפילו ניסים אינם מספיקים כדי ליצור תחושת סיפוק.

ולכן העבודה הפנימית היא לא רק לחפש שפע חדש, אלא להכיר בשפע שכבר נמצא.

כאשר אדם לומד להבחין בטוב שכבר קיים בחייו – הבריאות, הקשרים, ההצלחות הקטנות, רגעי החסד – הוא מחזק את בחינת משה שבתוכו. בהדרגה הקול המתלונן מאבד מכוחו, והאדם מתחיל לחוות את המציאות דרך תחושה עמוקה יותר של משמעות ואמון.

במובן זה, סיפור המדבר איננו רק סיפור על דור אחד לפני אלפי שנים. הוא מתאר את הדרך שבה כל אדם יכול לבחור בכל רגע איזו תודעה תנהיג את חייו: תודעת התלונה והספק, או תודעת האמון והאור

מי שמעוניין לדעת עוד ולתרגל חירות הדעת באמת יכול לכתוב לי בווטסאפ חרות הדעת, ויקבל ממני מדריך עם תרגילים להרחבת הדעת ולחירות אמיתית.

אהבתם ❤️ שתפו כדי שגם אחרים יוכלו לקרוא: 

לרכישת הספר החדש נתיב מים חיים: https://nivbook.co.il/product/נתיב-מים-חיים/ 

יוטיוב: https://youtube.com/@maim_hayim?si=Ie8mzxFaSTm02DFl

בלוג : https://maim-hayim.com

קליניקה: https://www.maim-hayim.co.il

ספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/5bUhn0M0K4WlN6Y4Or7473

ווטסאפ התבוננות רוחנית: https://chat.whatsapp.com/D4lv8T1pJiE2CqzNeOr3c9?mode=gi_t

פייסבוק: https://www.facebook.com/share/17wgEYDv8y/?mibextid=wwXIfr