בוקר. אנרגיה של התחלה חדשה. אני והחברותא שלי מתכוננים להקליט פרק לימוד ראשון באולפן. אבל הטכנולוגיה, כמו הטכנולוגיה, החליטה לאתגר אותנו. שעה וחצי של עבודה, תקלה רודפת תקלה. אנחנו עוברים על כל הגדרה, בודקים כל חיבור, ובסוף – הכל נראה מושלם. תחושת סיפוק.

לחצנו על כפתור ההקלטה. 53 דקות של לימוד, של התעלות, של חיבור. המילים זורמות, הרעיונות מתבהרים. סיימנו בהרגשה נפלאה. ואז, מבט אחד על המסך מגלה את האמת המרה: שום דבר לא תוקן. ההקלטה פגומה. כל המאמץ ירד לטמיון. התסכול חד וצורב.

החוויה הזו, המוכרת כל כך מהעולם הגשמי, היא רק צל חיוור לתסכול שאנחנו פוגשים לפעמים בעבודה הרוחנית שלנו. כמה פעמים השקענו את כל כולנו בתפילה, בלימוד, בניסיון לשבור מידה רעה – והרגשנו ששום דבר לא קרה? שהלימוד לא "התיישב בלב", שהתפילה נותרה ללא מענה נראה לעין, שהמאמץ היה לשווא.

בדיוק שם, בנקודת השבר הזו, היריב שלנו, כוח השכחה והייאוש, עושה את עבודתו הנאמנה. הוא לוחש לנו באוזן: "ראית? שום דבר לא עובד. הכל מקרי. המאמץ שלך חסר טעם". מטרתו אחת: לגרום לנו להרים ידיים, לוותר על התקווה, לשקוע בעצבות של עולם חסר משמעות.

אבל לנו יש נשק סודי. נשק עוצמתי ששובר את אשליית המקריות ומאיר את המציאות באור אחר. הנשק הזה נקרא וודאות.

וודאות היא לא הידיעה שהכל יסתדר כמו שאנחנו רוצים. וודאות היא הידיעה העמוקה ששום מאמץ רוחני לא הולך לאיבוד. כל כוונה של תפילה, כל רגע של לימוד, כל מחשבה טובה, למעשה כל מאמץ פיזי ורוחני שאנחנו עושים – פועלים את פעולתם במערכת העולמות, גם אם אנחנו לא רואים תוצאה מיידית בעיניים הגשמיות שלנו. כמו זרע שנשתל באדמה, התהליך מתרחש מתחת לפני השטח, במחשכים, הרבה לפני שאנחנו זוכים לראות את הנבט הראשון.

המקובלים לימדו אותנו כלים לחזק את הוודאות הזו. כשאנחנו מרגישים שהכל מתבלגן והספק מתחיל לכרסם, אנחנו יכולים להתחבר לצירוף האותיות הקדוש ע.ר.י. צירוף זה פותח שער לתודעה של וודאות, ומזכיר לנו שהמציאות הרוחנית איתנה ויציבה גם כשהמציאות הגשמית נראית כאוטית.

ויש לנו גם עוגן בפסוקים. דוד המלך, שעבר בחייו אינספור משברים ורגעים של חוסר ודאות, נתן לנו מתנה נצחית:

"וַיְבָרֶךְ דָּוִד אֶת יְהוָה…" (דברי הימים א', כ"ט, י').

ראשי התיבות של הפסוק הזה הם ודא"י.

בתוך המילים הפשוטות של ברכה, טמון סוד הוודאות המוחלטת.

אז נכון, ההקלטה הבוקר נכשלה. זה מתסכל. אבל המאמץ? הלימוד? הכוונה? הם נרשמו בשמיים. הם יצרו אור. הם קידמו אותנו ואת העולם, גם אם לא נוכל ללחוץ "Play" כדי לשמוע זאת.