קטגוריה: מודעות יומית
-
טוען החמורים

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מתפללים לתשובה. מבקשים סימן. מחפשים הכוונה. ואז מגיע מישהו ואומר משפט קטן. אנחנו כמעט לא שמים לב. ממשיכים הלאה. אבל שנים אחר כך אנחנו מבינים: המשפט הזה שינה את כל חיינו.
-
שבועות — היום שבו נמסרה לישראל האחריות להוריד אור לעולם

לפני מתן תורה הייתה הפרדה בין עליונים לתחתונים. העולם היה קיים, היו בו רגשות, חכמה, מוסר ורוחניות — אבל בהר סיני נפתח צינור חדש: האפשרות להכניס את האין־סוף אל תוך החומר עצמו.
-
מדוע אנחנו לא משתנים

למה אנחנו לא משתנים? המוח שלנו לא מחפש אושר. הוא מחפש יציבות גם כשרע לנו – בזוגיות חונקת, בהרגל מזיק או בתחושת ריקנות – המוח מתרגם את ה"מוכר" כ"בטוח". מבחינת הכלים הפנימיים שלנו, עדיף אור קטן וידוע מאשר אור גדול שדורש מאיתנו להשתנות. מתי אנחנו בכל זאת משתנים? לרוב, רק כשכבר אי אפשר לסבול יותר.…
-
אחרי מות–קדושים: סוד הערב רב ותיקון הכלי

עכשיו יותר מתמיד יש אור גדול שמבקש להיכנס אל חיינו. אור של אמת, של קרבה, של גאולה אמיתית. האדם מחפש רוחניות, מבקש לגעת בגבוה, אך בתוכו פועלת תערובת דקה, כמעט בלתי נראית של רצון לקבל שמתחפש לנתינה, אגו שלובש בגדי קדושה. זהו סוד ה“ערב רב” – לא סיפור היסטורי, אלא מציאות פנימית. מקום שבו האדם…
-
כולנו בדרך רחוקה -ההזדמנות השניה

“דע כי מה שאמר הכתוב ‘או בדרך רחוקה’ ונקודה על הה״א, רמז הוא שאינה רחוקה ממש, אלא קרובה, אלא שהוא מרוחק מצד עצמו… כי הרחוק הזה אינו אלא בדעת האדם.”
-
ספירת העומר – שבוע שני

ספירת העומר – שבוע שני גבורה גבורה ≠ כעס / עונש / קשיחות גבורה = דין = סיבה וּתוצאה = יושר = צמצום והשאלה המרכזית של השבוע היא: מי עושה את הצמצום – האור (הבורא) או הכלי (הנשמה)? • כשהבורא מצמצם → הכלי מרגיש דין, חסר, נלקח ממנו • כשהכלי מצמצם מרצון → ריסון עצמי,…
-
מִמְּרוֹץ הָאַדְרֶנָלִין אֶל הַמַּיִם החיים – הִנֵּנִי

הבעיה: הנפש התרגלה ל"מכות חשמל" של ריגוש. התוצאה: מה שאינו צועק, מפחיד, מאיים, אינו קיים. מה שאינו מזעזע – משעמם. המחיר: איבוד היכולת ליהנות מ"אור פשוט". אנחנו הופכים ל"נרקומנים של גירויים", והכלי הנפשי שלנו נסדק מרוב עוצמת הזרם.
-
ליל הסדר: חילוץ התודעה ממצר הגרון

פסח חג החירות לפעמים אנחנו מרגישים שהחיים "חונקים" אותנו. זה יכול להיות ויכוח סוער עם בן הזוג, תחושת מבוי סתום בעבודה, או פשוט הדיבור הפנימי המבקר שלא נותן לנו מנוח. בטרמינולוגיה של האר"י הקדוש, למצב הזה קוראים "מצר הגרון". כדי שהתורה של האר"י לא תישאר "בשמיים", היא צריכה לפגוש את האדם בתוך המטבח, בעבודה ובמערכות…
-
משקפי הדעת: מכיכר העיר אל עומק התודעה

במציאות הישראלית הסוערת, נדמה שאנו חיים בתוך זירת התגוששות בלתי פסקת על "עובדות". אך מבט מעמיק מגלה שאנו לא מתווכחים על מה שקורה, אלא על המשמעות של מה שקורה. המאבק האמיתי אינו מתחולל בקלפי או באולפני החדשות, אלא בתוך ה"דעת" – אותו מנגנון פנימי המפרש את המציאות. אנטומיה של מחלוקת: סכמה מול סמל הפסיכולוגיה המודרנית מלמדת אותנו…
-
מפגש עם האור דרך האותיות

* התורה איננה סיפור. * התורה איננה חכמה אינטלקטואלית. * התורה היא אור שמתלבש באותיות. וב"מאמר האותיות" שבהקדמת הזוהר, מתואר מחזה פלאי: האותיות באות לפני הקב”ה, וכל אחת מבקשת שהעולם ייברא בה. זו איננה אגדה פיוטית. זו מפת תודעה.
