מאת: אופיר יוסף כהן תובל| מים חיים

אנחנו חיים בתרבות שמלמדת אותנו שאם כואב לנו, אם טעינו, אם אנחנו בבלבול – יש בנו 'קלקול'. יש בנו מסר שקט ומכאיב שאומר: "אתה לא בסדר."
אבל מה אם נגלה שהכאב אינו עדות לקלקול, אלא עדות לחוסר מודעות?
הרב יהודה אשלג, בעל-הסולם, שולח אותנו למקום הפוך לחלוטין. הוא כותב משפט מטלטל שיכול לשנות את חיינו מהיסוד:
"כל חטא ועוון שאדם עושה – אינו אלא מחמת חסרון ידיעה בהשגחתו יתברך."
(הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י״ד–ט״ו)

עצרו רגע. הוא אומר שהבעיה היא לא בחולשה המוסרית שלנו. הבעיה היא ב"חסרון הידיעה". הפחד, הכעס, הבלבול – כל אלו פורצים כשאנחנו שוכחים לרגע את הכתובת: יש מי שמנהל את חייך באהבה מושלמת.
הרגע הזה, שבו אנחנו מרגישים לבד או אשמים, הוא רגע של שיכחה.
אבל בדיוק לשם, אל אותו רגע, אפשר לחזור.
השינוי מתחיל ברגע שבו אנחנו לומדים לזהות את ה'ניסים' הקטנים, את הרגעים העדינים שבהם הבורא אמר לנו: "אני איתך." הם לא קורים רק בקריעת ים סוף; הם קורים עכשיו.
הנה שלושה תרגילי עומק, ככלי עבודה פנימיים, לחיזוק הזיכרון הזה:
1️⃣ התבוננות בעבר: "רגעי ההצלה האישית"
שבו במקום שקט, נשמו לתוך ליבכם וחזרו אחורה בזמן. חפשו שלושה–חמישה רגעים בחייכם שבהם משהו 'כמעט' השתבש, אבל ברגע האחרון – התהפך. משהו שפשוט לא היה אמור להסתדר, ובכל זאת… קרה.

• שיחת טלפון שהגיעה שניה לפני שהחלטתם אחרת.
• אדם שהופיע משום מקום והביא איתו פתרון.
• דלת שנסגרה בחבטה, ורק חודשים לאחר מכן הבנתם שהיא הצילה אתכם מאסון או מבחירה לא נכונה.
• עיכוב, טעות, או ביטול שבתחילה הכעיסו, אבל בדיעבד היו הדרך היחידה להגיע אל הטוב.
  תרגול:
  על כל רגע, שאלו את עצמכם וכתבו:
• מה חשבתי שקורה? (הייתי בפאניקה, כעסתי, חששתי…)
• ומה בפועל קרה? (הצלה, פתיחה, שיעור שהוביל למקום טוב יותר)
  בדיוק בפער בין התוכנית שאתם חשבתם שתהיה, לבין התוכנית שהתגלתה – שם נמצאת ההשגחה.
  2️⃣ תרגול בהווה: "נוכחות ההשגחה ברגע זה"
  במשך יום אחד, בחרו רגעים אקראיים, במיוחד כשהחיים מציבים לכם אתגרים (פקק, כעס, עיכוב, טעות של מישהו אחר), ועצרו לשאול:
• מה טוב מתרחש כאן שאני עדיין לא רואה?
• איזו מתנה נסתרת יש בסיטואציה הזו דווקא עכשיו?
• איזו תכונה פנימית (סבלנות, אמונה, גמישות) הבורא מבקש ממני להפעיל דווקא בסיטואציה הזו?
  תרגול זה מחנך את הלב לא לזהות רק את מה שקורה, אלא את מי שמוליך. הוא מלמד אותנו שגם בתוך הכאוס, יש מי שמוביל ושמארגן את התנועה.
  3️⃣ תרגיל לעתיד: "כתיבת מכתב השגחה"
  קחו דף ועט וכתבו מכתב לעצמכם, הנשלח מהבורא.
• מה הוא מנסה ללמד אותך בתקופה הזו?
• איזו תכונה הוא מבקש שתפתח, או איזה פחד הוא מבקש שתשחרר?
• איזו דרך חדשה הוא פותח לך, שאתה עדיין לא מעז ללכת בה?
  אל תחשבו בהיגיון או ב'תורה'. כתבו מתוך האמונה הפשוטה, כמו ילד שמאמין שיש מי שמדבר איתו באהבה גדולה.
  בסוף המכתב, כתבו לעצמכם משפט פשוט ומשחרר:
  "גם אם אינני מבין את התמונה השלמה – אני מוכן לראות אותך."
  זהו תרגיל שמייצר שינוי תודעתי עמוק: הנשמה חוזרת להרגיש את הליווי העליון, המדויק, האישי.
  למה כל זה חשוב? כי ברגע שאנחנו מזהים את ההשגחה, משהו בתוכנו נרגע:
• נעלמת התחושה שאני לבד במערכה.
• נעלם הכעס על עצמי ועל הטעויות שלי.
• נעלמת תחושת האשמה והחטא.
  במקום כל אלו, מתעוררת מודעות נקייה:
  אני חי בנוכחות של אהבה. אני חי בהנהגה. אני חי בהשגחה.
  זהו המפתח האמיתי לתשובה, לשמחה, ולביטחון פנימי. לא כוח, לא שליטה, אלא ראיית הנס שבתוך החיים עצמם.