שיעור עומק
מבוסס על זוהר פנחס, חלק ג׳ רס”ה–רס”ח, עם פירוש הסולם.

על פי הקבלה, העולם רוחני בנוי על תנועה כפולה:
1. אתערותא דלתתא – העלאה של רצון מלמטה, מהאדם.
2. אתערותא דלעילא – המשכת אור מלמעלה, מהבורא.
מחזור זה הוא המכונה:
מ”ן ומ”ד – מיין נוקבין ומיין דוכרין.

הזוהר קובע:
שלוש פעולות עיקריות בחיי האדם מפעילות מנגנון זה באופן שלם:
קורבן – תפילה – אכילה.
כל אחת מהן מייצרת עלייה של רצון וירידה של שפע, בצורה אחרת.
קורבן – העלאת הכוחות הנמוכים של הנפש
הזוהר (פנחס רס”ה) אומר:

“בזמנא דהוה קריב קרבן… סליק רעותא לתתא… ואתער עלאה…”
פירוש הסולם:
הקרבן מעלה “מ”ן” – את חיסרון האדם, המיוצג בדם, בחלב ובאיברים –
וממשיך “מ”ד” – אור עליון, תיקון, המתקת דינים.
היסוד הקבלי:
הבהמה היא לבוש גשמי של צד הבהמי שבאדם.
כאשר חלק זה עולה, מתוקן ומוקטר – האדם ממתיק את הדינים שבתוכו.
זו הסיבה שקרבן תמיד נקרא “ריח ניחוח”,
היינו – התעדנות והתמתקות מידת הדין.
תפילה – הקרבן של הלב והרצון
לאחר חורבן הבית, אומרים הנביאים וחז״ל:
“ונשלמה פרים שפתינו.”
“תפילות כנגד תמידין תקנום.”
הזוהר ממשיך (פנחס רס”ו):
“ובתפלה – כד קיימא בר נש לצלותא… סליק רעותא דליבא…”
“ועאל בקדמיתא לתתא… ואתער עלאה…”
פירוש הסולם:
התפילה מעלה את רצון הלב, כלומר את חיסרון הנפש,
שהוא גבוה מהחומרים שעלו בקורבן.
הקרבן פעל ברמת המידות;
התפילה פועלת ברמת התודעה.
לכן הזוהר מדגיש שהעלאת הרצון בתפילה חייבת להיות בכוונת הלב,
כי רק רצון אמיתי פותח את צינור השפע העליון.
אכילה – העלאת הניצוצות והמשכת החיות
זהו החידוש העמוק ביותר בזוהר פנחס.
הזוהר (רס”ז–רס”ח) אומר:
“ובשעת אכילא… בר נש מעלה רעותא… ואי אכיל בקדושה… אתברך עלאה ותתאה…”
פירוש הסולם:
האכילה – כאשר נעשית בקדושה –
היא מעין “קורבן קטן”,
שבו האדם מעלה את הניצוצות הכלואים במאכל.
האכילה הופכת לכלי לקבלת אור של חיות, בהירות ושמחה.
רבי שמעון אומר שם שבעת ברכת האכילה,
האדם מעלה את המזון לשורשו הרוחני,
ומשם נמשך אור שמחיה את כל העולמות.
האדם בכך פועל ככהן שמעלה קורבן על מזבח הנפש.
שלושתן כמנגנון אחד – מודל קבלי
פעולה מה האדם מעלה? (מ”ן) מה יורד מלמעלה? (מ”ד) סוד הפעולה
קורבן כוחות הנפש הבהמיים תיקון המידות, המתקת דינים ריפוי כוחות הגוף.
תפילה רצון הלב, חיסרון הנשמה ברכה, רפואה, פרנסה, ישועה ריפוי התודעה
אכילה ניצוצות שבמאכל חיות, שמחה, בהירות ריפוי הגוף–נפש
המהלך כולו הוא תנועה של רצוא ושוב:
• רצוא – העלאת הרצון
• שוב – הורדת האור
זהו מבנה של אור וכלי:
הכלי = הרצון שהאדם מעלה
האור = השפע שהקב״ה משפיע
עומק הרעיון – “הרצון הוא הקרבן האמיתי”
הזוהר חוזר שוב ושוב על העיקרון:
רק רצון אמיתי פותח שערים.
הקרבן – הוא רצון.
התפילה – היא רצון.
האכילה בקדושה – היא רצון.
האדם מעלה את רצונו,
והבורא משפיע אור במידה מדויקת לכלי שבנה.
זוהי מהות העבודה בעולמנו.
יישום בעבודת “מים חיים” – העלאת הרצון כעבודת חיים
א. בעבודת התפילה

המתפלל ב“מים חיים” אינו רק אומר מילים,
אלא מעלה “קורבן פנימי”:
• פחדים
• ספקות
• כעס
• אכזבות
• תאוות
• פצעים רגשיים
• חלומות שנפלו
• תקוות ורצונות שלא באו לידי ביטוי
הכול הופך ל“דם” ו“חלב” רוחני שמוקרבים על המזבח.
ב. בעבודת האכילה
האדם מתבונן ברגע האכילה:
האם הוא אוכל כדי למלא ריקנות?
או כדי להעלות ניצוצות?
ברכה עם כוונה ורצון להעלות ניצוצות קדושה מתוך קליפת המזון – זו עבודת קודש ממש.

ג. בעבודת היום־יום
כל פעולה של הפיכת הרצון הקטן לקבל, להשפעה לזולת בעבודה, בזוגיות, בשיחה עם חברים יכולה להפוך ל“העלאת קורבן קטן”
לסיכום:
על פי הזוהר, שלושת צירי החיים
קורבן, תפילה, אכילה –
אינם שלוש עבודות שונות,
אלא שלוש מהדורות של אותו מנגנון רוחני:

העלאת הרצון היא בניית הכלי והיא פועלת את המשכת האור שגורם למילוי הרצון.

וכאשר אדם חי כך,
כל חייו הופכים לבית מקדש פנימי,
וכל פעולה נעשית שער לשפע.