מכירים את הביטוי ״זה כבד עלי״?
יש רגעים בחיים שבהם אנחנו מרגישים לבד עם “אבן”. כאב. חסימה. מצוקה. בלבול. משהו כבד שלא זז.

כך פותחת התורה את סיפורו של יעקב בפרשת ויצא: “ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו”. יעקב בורח, לבד, נרדף ע״י אחיו מבקש נפשו, בלי רכוש, בלי בית, בלי ידיעה לאן הוא הולך.
ואז הוא עושה פעולה שנראית פשוטה, אבל היא מהלך רוחני עמוק: הוא מניח אבן מעל ראשו.

האבן, אומר הזוהר, מסמלת דין קשה – נוקשות, פחד, קושי. אבל יעקב לא בורח ממנו. הוא לא נמעך תחתיו. הוא מניח אותו “מראשותיו” – במקום שבו הראש, התודעה, יכולה לשלוט בו.

באותו לילה, דווקא שם, מתגלה לו הסולם – החיבור בין שמיים וארץ. ולמחרת יעקב קם, לוקח את האבן, מעמיד אותה כמצבה, ויוצק עליה שמן. ושם מכריז: “והאבן הזאת… יהיה בית אלוהים.” זה הרגע שבו האבן – הקושי, הכאב, הפחד – נהפכת לכלי של קדושה, למקום של השראה, לפתח לגילוי.

הזוהר (ויצא קמ”ו ע”ב) קובע: “אבן – דין תקיף.”
כל קושי, פחד ומחסום מכונה אבן.
האר”י מוסיף (עץ חיים, שער מ”ג): המתקת הדינים נעשית כאשר שמן – חכמה – נוזל על האבן. השמן הוא אור עצום, שורש הקדושה, מבט רוחני,שיודע שהכל פה אשליה, מסווה, נסיון.
בשם משמואל: “האדם מציב את האבן למראשותיו – להורות שהדין הופך למדרגה.”
כלומר, האדם יכול להפוך את המציאות הקשה למקפצה של צמיחה.

יעקב לא רק חווה קושי – הוא מקדש אותו. הוא הופך את האבן לבסיס של בית המקדש!
זו מהות ריפוי הנשמה: הקושי הוא חלק מהמסלול, לא סטייה ממנו.

לכל אדם יש “אבן”: תקיעות בזוגיות, פחד שמנהל אותו, חוויה של בדידות, מחשבות שמכבידות, משבר בריאותי, קושי כלכלי, זיכרון ילדות לא פתור.
אלה אינם מכשולים – הם חומר הגלם של השינוי והצמיחה הרוחנית. כאשר אני מציב את הקושי מראשותיי, מכונן אותו כמצבה, ומוצק עליו “שמן” – תובנה, מודעות, אור – הוא הופך להיות מרחב של גילוי אלוקי בתוכי.
לפעמים המקום הכי נמוך הוא שער השמיים.

שאלות להתבוננות ולהעלאת מודעות:

מהי “האבן” שלי כיום?
מהו הכובד, הקושי או הזיכרון שמרגיש נוקשה ובלתי זז?

איך אני מגיב לקושי הזה היום?
האם אני בורח? מתעלם? כועס? נבהל?
או מניח אותו “מראשותיי” – בהתבוננות צלולה?

אילו משמעויות חדשות יכולות להמתיק את הקושי?
איזו חכמה (שמן) אני יכול למשוך אל תוך הסיפור הזה?

כיצד הקושי הזה יכול להפוך לכלי של צמיחה?
איזו יכולת, הבנה או שינוי פנימי הוא מזמין אותי לעבור?

אם האבן הזו הייתה “בית אלוהים” – מה היה מתגלה דרכה בחיי?
איזו השראה, מודעות או מתנה רוחנית מחכה להיוולד דרכה?

דווקא בשלב הכי קשה בחייו של יעקב, דווקא כשהוא על הארץ, לבד, עם אבן תחת ראשו – שם נפתחת השמיים. שם הוא מגלה את הסולם. שם הוא מבין שכל מה שנראה אבן יכול להפוך למקדש. החיים אינם דורשים שנברח מהקושי, אלא שנקדש אותו, נמקם אותו נכון, ונצוק עליו שמן של תודעה.

אז מתגלה הפלא: האבן הופכת לבית אלוהים. הכאב הופך לשליחות. והמשבר הופך לסולם.

אהבתם? שתפו את הפוסט עם אנשים יקרים לכם, הכניסו אור לעולם ורוממו את מי שנמצא עכשיו עם “אבן” משלו.
עוד תובנות ומודעות רוחנית פה:
בלוג מודעות מים חיים

פייסבוק אופיר יוסף כהן תובל

מים חיים ביוטיוב