מאת: אופיר יוסף כהן תובל| מים חיים

הפסוק “לא תעשה לך פסל וכל תמונה” אינו מדבר רק על עבודה זרה חיצונית.
המקובלים והחסידות מלמדים שהוא פונה אל מקום עדין ויומיומי מאוד: האדם עצמו.

פסל – נפש שקפאה

הזוהר קובע כלל חד:

“אלין דפלחין לפסילין – פלחין למיתין”
(העובדים לפסלים – עובדים למתים)
— ספר הזוהר, ח״ב פ״ח ע״א

פסל הוא דבר מת. אין בו תנועה, אין בו חיות.
וכאן מתגלה העומק:
כאשר אדם מתקבע בזהות אחת – “ככה אני”, “כבר אי אפשר להשתנות”, “זה האופי שלי” – הוא יוצר פסל פנימי.

הזוהר מוסיף:
“לית חיותא שָׁרְיָא אלא בדוכתא דנייד”
(אין חיות שורה אלא במקום שיש בו תנועה)
— ספר הזוהר, ח״ג קנ״ב ע״א

כל עוד יש תנועה – יש חיים.
קיבעון הוא מוות רוחני עדין.

לדוגמה: לב של אבן
• אדם שנפגע בעבר ומחליט: “אני לא נפתח יותר”.
• אישה שנושאת אכזבות, ומפסיקה להרגיש כדי לא להיפגע.
• הורה שאומר: “ככה חינכו אותי, ואין מה לשנות”.

כל אלו אינם אנשים רעים – הם פשוט מותשים.
הלב מתקשה, הופך לאבן, כדי לשרוד, אבל המחיר הוא אובדן החיות.

ועל זה נאמר:
“והסירותי את לב האבן… ונתתי לכם לב בשר”
— ספר הזוהר, ח״ג רי״ד ע״ב

“לב אבן – לב דלא מרגיש”
(לב שאינו מרגיש)

לב בשר איננו לב חלש –
אלא לב חי, מרגיש, מגיב, משתנה.

מסכה – איך אני רוצה שיראו אותי

אם הפסל הוא קיבעון, המסכה היא הסתרה.

מסכה מלשון מסך – מחיצה בין האור לבין המציאות.
הבעל שם טוב אומר בפשטות חדה:

“שקר הוא מה שאדם מראה עצמו שלא כפי מה שהוא”
— כתר שם טוב, סימן קנ״א

השקר אינו רק בדיבור – אלא בזהות שאינה נאמנה לפנימיות.

דוגמאות מחיי היום-יום – מסכות נפוצות
• אדם שמחייך כל הזמן כדי שלא יראו את הכאב שלו.
• אישה שמצטיינת, מרצה, נותנת – רק כדי להיות ראויה לאהבה.
• הורה שמרגיש שהוא חייב להיראות חזק, יודע, בשל – גם כשהוא עייף וריק.

המסכה נולדת מפחד:
אם יראו אותי באמת – אולי לא יאהבו אותי, ידחו אותי, ישפטו אותי!

אבל החסידות מגלה אמת עמוקה:

“הרצון להיראות – הוא המחיצה הגדולה ביותר לאור האלוקי”
כתר שם טוב

האור אינו זקוק להצגה, למסכות.
הוא זורם דווקא כשמסירים את המסכה, כשאנחנו מראים את הפגיעות, הפחד, האמת הפנימית שלנו. (החלק הרוחני של פורים)

אמת – זה למעשה שוויון בין הפנים והחוץ

ספר היסוד של חסידות חב״ד מגדיר אמת כך:

“אמת היא כאשר הפנימיות והחיצוניות שוין”
— ספר התניא, פרק י״ג

לא שלמות.לא קדושה מדומיינת.
אלא הלימה.

כאשר מה שאני מרגיש, חושב ואומר – נפגשים, המסך נמס. והאור מפציע.

התבוננות יומיומית – להסיר פסל ומסכה

עבודת האדם איננה להיות “מישהו אחר”,
אלא להסיר את מה שמונע ממנו להיות אמיתי, חי.
• להסכים להשתנות – גם אם זה מערער.
• להסכים להרגיש – גם אם זה כואב.
• להסכים להיראות בלי מסכה – גם אם זה מפחיד.

זהו פירוש חי ל“לא תעשה לך פסל ומסכה”:
אל תקדש קיבעון.
אל תעבוד דימוי.
בחר בחיים.

התבוננות בדרך מים חיים
• היכן בחיי אני מתנהל מתוך לב של אבן, רק כדי לא להיפגע?
• איזו מסכה אני עוטה כדי שיעריכו או יאהבו אותי?
• מה יקרה אם אסיר אותה – אפילו לרגע אחד?

שם, בדיוק שם,
מתחיל האור לזרום.

אני כאן עבורך, להסיר את החסימות, לגלות את האמת והאור שבלבך!

לקבוע פגישה: https://www.maim-hayim.co.il

ווטסאפ: 058-7263457

ספוטיפיי: https://open.spotify.com/show/5bUhn0M0K4WlN6Y4Or7473