הרב יהודה אשלג הוא בעל הסולם טוען שחוקי הטבע וחוקי הרוחניות אינם שני דברים שונים. כאשר האדם פועל נגד חוקי החיבור וההשפעה הוא מתנגש במבנה המציאות עצמה. לכן הסבל האנושי איננו “עונש” במובן הדתי הפשוט, אלא תגובת נגד של המציאות לחוסר איזון בין האדם לבין חוקי הבריאה.

עוד רעיון מהפכני במאמר הוא “חוק ההתפתחות”. בעל הסולם מסביר שכל מצב מקולקל בעולם יוצר מתוך עצמו את הכוח שיביא לתיקונו. הרשעות, המשברים, ההתפרקות החברתית והכאב כולם דוחפים את האנושות להכיר בכך שהאגואיזם אינו יכול להחזיק את העולם לאורך זמן. 
זהו רעיון עמוק מאוד גם מבחינה פסיכולוגית: פעמים רבות האדם משתנה רק כאשר צורת החיים הישנה כבר אינה נסבלת

המאמר מגיע לשיאו בהבנה ששלום העולם איננו תוצאה של פוליטיקה בלבד. שלום אמיתי, לפי בעל הסולם, יופיע רק כאשר האנושות תעבור מתודעת פירוד לתודעת גוף אחד. לכן הוא כותב ש”שלום העולם ודעת ה׳ הם דבר אחד”. 
כלומר, ככל שהאדם יבין לעומק את מבנה הבריאה ואת הקשר הפנימי בין כל בני האדם , כך יקטנו השנאה, התחרות והפחד.

העומק הגדול של המאמר הוא בכך שבעל הסולם איננו רואה את ההיסטוריה כאוסף אירועים מקריים. מבחינתו, כל האנושות נמצאת בתהליך תיקון אחד ארוך, שבו האגו מתפתח עד קצה גבולו — כדי שהאדם יגלה שאין אפשרות אמיתית לחיים בלי ערבות, חיבור והשפעה.

במובן הזה, “השלום” הוא לא רק מאמר על חברה.
זהו מאמר על מבנה הנפש האנושית.
ועל הדרך שבה הסבל עצמו דוחף את האדם לחפש תודעה גבוהה יותר