מאת: אופיר יוסף כהן תובל. נתיב מים חיים.

מי מאיתנו אינו מכיר את דמותו של דון קיחוטה, אותו אביר תמהוני המסתער עם רומח שלוף על תחנות רוח, בטוח שבפניו ניצבים ענקים מרושעים? במשך מאות שנים נתפס הרומן של מיגל דה סרוואנטס כפרודיה משעשעת על סיפורי אבירים, או לכל היותר כאלגוריה על פער הדורות. אולם, כשמקלפים את מעטפת האירוניה והלעג, מתגלה אחת היצירות הפסיכולוגיות והרוחניות העמוקות ביותר שנכתבו אי פעם – יצירה המהווה מראה מדויקת למצבו של האדם בעולם החומר.
אם נתבונן במסעו של דון קיחוטה מבעד לעיניה של חכמת הנסתר והקבלה, נגלה שהסיפור אינו עוסק בטירוף קליני, אלא בטרגדיה האנושית של חיפוש רוחני ללא כלים, ובסכנה הנוראה של חיים בתוך אשליה (עולם הדימויים) ללא "משקפי הדעת" של הפנימיות.

המאבק הנצחי: הרוח והחומר בתוך הנפש

חכמת הקבלה מלמדת אותנו שהאדם הוא עולם קטן, ובתוכו מתרוצצים כוחות מנוגדים. ברומן, כוחות אלו מקבלים גוף ודמות:

• דון קיחוטה הוא הניצוץ הרוחני, הנשמה הכמהה לרוממות, לצדק מוחלט, לקדושה ולחיבור לממד הנשגב. הוא מסרב להשלים עם קיומו של עולם אפרורי, ציני ונטול משמעות.
• סנצ'ו פנזה, עוזרו הנאמן, הוא ה"גוף" – האגו הארצי, הדואג לצרכים הפיזיים, לאוכל, לממון ולביטחון הישרדותי.
  במצב מתוקן, הרוח אמורה להנהיג את החומר ולהעלות אותו לקדושה. אך אצל דון קיחוטה חסר המרכיב החשוב ביותר: הדעת. ללא דעת, החיבור בין הרוח לחומר נשבר, והתוצאה היא עיוות מוחלט של המציאות החיצונית.

מלחמת תחנות הרוח: השלכת האגו על המציאות

האירוע המפורסם של הלחימה בתחנות הרוח הוא שיעור רוחני עצום בטבעה של התודעה האנושית. תחנות הרוח הן אובייקטים דוממים וניטרליים, המונעים על ידי כוח סמוי מן העין (הרוח). מכיוון שלדון קיחוטה אין את הכלים הרוחניים להבין את פנימיות המציאות, הוא משליך עליהן את עולמו הפנימי הסוער ורואה בהן "ענקים".
במישור הקבלי, זהו בדיוק המנגנון של "עולם האשליה" (עולם הפירוד). כאשר האדם חי ללא תפיסה פנימית, הוא אינו רואה את המציאות כפי שהיא, אלא נלחם ב"השלכות" של הפחדים, הטראומות והאשליות של עצמו. אנו משקיעים אנרגיית חיים עצומה במלחמות נגד "מפלצות וענקים" שיצרנו במוחנו, מבלי להבין שכל הכוחות הפועלים בעולם מונעים על ידי כוח עליון אחד, שלם ומיטיב.

דולסינאה: הכמיהה לשכינה ללא "כלי רוחני אמיתי"

כל מסעותיו של דון קיחוטה מוקדשים לגבירתו, דולסינאה דל טובוסו. במציאות הפיזית, מדובר באיכרה פשוטה ועמלנית, אך בעיני רוחו היא סמל היופי, הטוהר והאור.
במובן העמוק, דולסינאה היא הניצוץ האלוקי, היא השכינה הקדושה שאליה הנשמה כמהה ומתגעגעת. דון קיחוטה מרגיש את האור הזה, אך מכיוון שאין לו את "תורת אמת" שתדריך אותו כיצד לבנות כלים נכונים להשגת האור, הוא מלביש את הכמיהה הזו על דמות גשמית בצורה מעוותת. הוא מנסה להשיג את האלוהי מתוך פנטזיה אישית, ולא מתוך עבודה פנימית של תיקון המידות והשפעה.

הטרגדיה של ההתפקחות: החומר הריקני והצורך במשקפי הדעת

סופו של דון קיחוטה הוא אולי השיעור המהדהד ביותר עבור כל מחפש רוחני. כאשר חבריו מצליחים "לרפא" אותו מטירופו והוא מתפקח, הוא חוזר להיות אלונסו קיחאנו השפוי. אך ברגע שהאשליה מתפוגגת, ולא נשארת לו שום מערכת פנימית שתחליף אותה – הוא מגלה עולם חומרי, ריק, יבש וציני. ללא החלום והסיפור הגדול של הנשמה, הוא מאבד את הרצון לחיות, שוקע בדכדוך ומת תוך זמן קצר.
כאן טמונה המסקנה הרוחנית העליונה: האדם אינו יכול לחיות רק בעולם החומר והיובש האובייקטיבי. בלי משקפי הדעת, בלי תורת הקבלה ובלי הבנה עמוקה של הפנימיות הרוחנית של העולם הזה, אנחנו נידונים לאחת משתי טרגדיות: או שאנו חיים בתוך אשליה ופנטזיה עצמית, או שאנו מתפקחים אל תוך חומרנות קרה וצינית, המייבשת את הנשמה.

המפתח לחדור מבעד לאשליה: ספר הזוהר

כיצד, אם כן, מקבלים את אותם "משקפי דעת" שימנעו מאיתנו את גורלו המר של דון קיחוטה? המפתח לכלל ההבנה האנושית את הממדים הרוחניים נמצא בספר הזוהר.
אך כאן אורבת סכנה דומה לזו של האביר הספרדי. כאשר קוראים את ספר הזוהר כפשוטו, המוח האנושי עלול ליפול שוב למלכודת הדמיון והחומריות. אנו קוראים על רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו ההולכים ממקום למקום, פוגשים דמויות, רואים מראות וחווים אירועים בדרך – ועלולים לטעות ולחשוב שמדובר בסיפורי מעשיות היסטוריים או גשמיים.
כדי להציל את האדם מהגשמת הרוחניות ומנפילה לאשליה, קם במאה העשרים ענק הרוח הרב יהודה לייב אשלג ("בעל הסולם"). באחד הפירושים המודרניים והעמוקים ביותר שנכתבו אי פעם, כותב בעל הסולם במפורש שמטרתו היא להראות שכל הסיפורים והתיאורים בזוהר הם קודים רוחניים מוחלטים, המייצגים מבנים ותהליכים בתוך נפש האדם ובתוך העולמות העליונים. אין שם אף מילה גשמית.
כדי לפתוח את השער הזה עבורנו, העניק הרב אשלג שני סוגים של הסברים המשלים זה את זה:

1. פירוש "פנים מאירות": המבאר ומאיר את עומק דברי האר"י הקדוש ומפרק את המושגים הרוחניים לגורמיהם.
2. פירוש "הסולם": פירוש מקיף ונגיש המשמש, כשמו כן הוא, כסולם המאפשר לכל אדם לעלות שלב אחר שלב, מהבנת הפשט אל השגות פנימיות עמוקות.
   בעל הסולם מראה לנו שכל מסע של רשב"י ותלמידיו הוא למעשה מסע פנימי של עליית מדרגות התודעה, וכל דמות שהם פוגשים בדרך היא כוח רוחני בתוכנו המבקש תיקון.

חכמת הפנימיות אינה מבקשת מאיתנו לברוח מהמציאות אל מחוזות הדמיון, וגם אינה מסכימה שנשקע באפרוריות של החומר. מי שרוצה להבין באמת את סודות העולם הזה, את סודות קיום האנושות כולה, ואת המטרה והייעוד האמיתי של הנשמות – מומלץ לו בחום להתחיל ללמוד את ספר הזוהר עם פירוש הסולם. זו הדרך היחידה להרכיב את משקפי הדעת, לחדול מן המלחמה העקרת בתחנות הרוח של האגו, ולהתחיל לצעוד כמחפש רוחני אמיתי אל עבר האור המוחלט.