תגית: ולחזור לחיבור פנימי – אל מקור החיים
-
"לשלוח אהבה ליקום" לא ישנה את חייך! מה בין רוחניקיות לעבודת הנפש היהודית?

הרוחניקיות נשענת על חוויה סובייקטיבית. המדד המרכזי בה הוא התחושה: "אם זה מרגיש לי נכון ונעים — סימן שזה טוב". זוהי גישה ללא מחויבות למבנה, שבה האדם בוחר רעיונות משיטות שונות לפי טעמו האישי, ומרכיב לעצמו מעין "תפריט רוחני" אישי. הבעיה היא שהיקום איננו מסעדה. המציאות הרוחנית בנויה על חוקיות מדויקת, כשם שהמציאות הפיזית בנויה על…
-
כולנו בדרך רחוקה -ההזדמנות השניה

“דע כי מה שאמר הכתוב ‘או בדרך רחוקה’ ונקודה על הה״א, רמז הוא שאינה רחוקה ממש, אלא קרובה, אלא שהוא מרוחק מצד עצמו… כי הרחוק הזה אינו אלא בדעת האדם.”
-
שביעי של פסח – פתח המילוט

שביעי של פסח – פתח המילוט יש רגע במסע הרוחני שבו האדם כבר עזב את מצרים, אך מצרים עדיין לא עזבה אותו. הוא כבר בחר להשתנות, כבר הבין שיש דרך אחרת, כבר התחיל ללכת, אך משהו בתוכו עדיין רודף אותו מאחור. זהו הרגע של שביעי של פסח. זה איננו רגע של התחלה, ואף לא של…
-
מִמְּרוֹץ הָאַדְרֶנָלִין אֶל הַמַּיִם החיים – הִנֵּנִי

הבעיה: הנפש התרגלה ל"מכות חשמל" של ריגוש. התוצאה: מה שאינו צועק, מפחיד, מאיים, אינו קיים. מה שאינו מזעזע – משעמם. המחיר: איבוד היכולת ליהנות מ"אור פשוט". אנחנו הופכים ל"נרקומנים של גירויים", והכלי הנפשי שלנו נסדק מרוב עוצמת הזרם.
-
מפגש עם האור דרך האותיות

* התורה איננה סיפור. * התורה איננה חכמה אינטלקטואלית. * התורה היא אור שמתלבש באותיות. וב"מאמר האותיות" שבהקדמת הזוהר, מתואר מחזה פלאי: האותיות באות לפני הקב”ה, וכל אחת מבקשת שהעולם ייברא בה. זו איננה אגדה פיוטית. זו מפת תודעה.
-
רפואה שמדברת עם הנשמה
בנתיב “מים חיים”, האדם לא נתפס רק כגוף ורגש, אלא כנשמה במסע. הכאב, המשבר, המחלה – כולם שפה. הם מכתבים ששלחה הנשמה, כדי שנקשיב.
